פסק-דין בתיק ב"ל 33861-12-11

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 13.11.11 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 9.75% נכות צמיתה מיום ה - 26.10.09 (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        הוועדה קבעה כי המערער סובל מתסמונת תעלה קרפלית בצורה קלה עד בינונית בימין ובצורה בינונית בשמאל ולפיכך לא ברור מדוע העניקה דרגת נכות בגין פגיעה קלה על אף שמדובר בפגיעה בינונית שמזכה את המערער ב - 20% נכות לפי פריט ליקוי 31(4)(א)(III). לא יעלה על הדעת שתקבע נכות צמיתה שווה בשתי הידיים על אף שהפגיעה ביד שמאל בולטת יותר מהפגיעה בימין אף כקביעת הוועדה עצמה.

2.2        בפסק הדין מכוחו הוכרה הפגיעה לא נקבע כי יש לשייך מחצית מהנכות למצב קודם בגין סכרת שכן אילו בית הדין היה רואה לנכון לקבל קביעה זו היה מציין זאת במפורש. 

2.3        בעת בחינת מצב קודם וניכוי מצב קודם על הוועדה לערוך חשבון עו"ש בעצמה ולבסס קביעתה על סמך נתונים מוכחים וזאת בפרט עת בית הדין בפסק דינו לא קיבל את קביעת המומחה לפיה יש לנכות מחצית ממצבו של המערער לגורמי סיכון.

2.4        לא ברור מדוע הוועדה עצמה לא ערכה למערער כל בדיקה שיש בה להעיד על התפתחות נוירופתיה בעקבות מחלת הסוכרת כאשר ממצאים אלה אף לא באים לידי ביטוי בהחלטת הוועדה לעררים ולא בממצאי בדיקת EMG.

3.         טענות המשיב:

3.1        הפגם היחידי שנפל בהחלטת הוועדה מתייחס לקביעתה לגבי יד שמאל של המערער שכן הוועדה קבעה בהתאם לבדיקת ה - EMGשלמערער ביד שמאל תסמונת תעלה קרפלית בצורה בינונית ויישמה לגבי יד זו את פריט הליקוי 31(4)(א)IIהעוסק בפגיעה בצורה קלה. על כן בעניין זה מוסכם להשיב עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים בהרכבה מיום 13.11.11 שתקבע האם יש ליישם במערער לגבי יד שמאל את פריט הליקוי 31(4)(א)IIIהעוסק בתסמונת תעלה קרפלית בצורה בינונית ומתוך כך לנכות את מצבו הקודם.

3.2        אשר לטענה כי הוועדה לא הייתה רשאית בניכוי המצב הקודם להסתמך על חוות הדעת של דר' יפה הרי שבהתאם לפסק הדין שניתן בהליך ההכרה הוכרה תסמונת התעלה הקרפלית כפגיעה בעבודה על יסוד חוות דעתו של דר' יפה. דר' יפה בחוות דעתו קבע כי המצב הקיים נגרם גם בגין הליך תחלואי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך. דר' יפה שייך מחצית ממצבו לגורמי הסיכון האישיים ומחצית ממצבו לעבודתו. לא רק שהוועדה הייתה רשאית להסתמך על חוות הדעת אלא שאם לא הייתה עושה כן היה נופל פגם בהחלטתה.

3.3        משכך יש לקבל את הערעור אך ורק בנקודה לגביה ניתנה ההסכמה ולאור זאת לא לחייב את המשיב בהוצאות ככל שפסק הדין יתאם להסכמה שניתנה בדיון. 

דיון והכרעה:

4.         במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213 ).

5.         על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.         לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור רק בנקודה לה הסכים המשיב.

7.         לא מצאתי ביתר נימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת המומחה שעמדה בפניה ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו.  

8.         במסגרת ישיבתה מיום ה- 13.11.11 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין כי סובל מכאבים בכפות הידיים ונמנומים באצבעות, נתפסות האצבעות ביד ימין הדומיננטית.

9.         הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה:

            כוח גס ותחושה שמורים,  אצבעות כפות ידיים ימין ושמאל  ללא סימני דלדול שרירים כולל טנר והיפוטנר. תנועת פינץ גריפ וגריספ תקינות, תנועתיות שורש כפות ידיים ללא הגבלה. סימן טינל ופלק שלילי דו צדדי.

            בדיקת EMG 21.8.11 - תסמונת תעלה קרפלית מימין קלה ומשמאל בינונית.